מביאים את העולם לישראל, בדרך של גורדון

מירושלים אל עולם התיירות

הגעתי לירושלים ב-1974 כסטודנט מן המניין. כאחד שגדל בבירת הגליל, ניתן היה לספור על אצבעות יד אחת כמה פעמים ביקרתי בעיר הבירה לפני כן. אך המעבר הצית משהו בתוכי, ומיד התחלתי לקנות את כל הספרים על ירושלים.

אז התגלגל לידי ספר שהתפרסם כשנתיים קודם לכן. בלעתי אותו בשקיקה, והוא מיד הצטרף לספרים שהיו אבני יסוד וציוני דרך בחיי. הספר "ירושלים, ירושלים", של דומיניק לאפייר הצרפתי ולארי קולינס העיתונאי האמריקאי, היה באותה תקופה שנוי מאוד במחלוקת. הישראלים טענו שהוא פרו-ערבי והערבים טענו שהוא פרו-ישראלי. כנראה זוג החברים הזה עשה עבודה נאמנה, כפי שעשו בספרם "האם פריז בוערת?".

הספר ריתק אותי ומצאתי את עצמי מגיע לכל מקום שהוזכר בו. לכן עזבתי את החוג לכלכלה ועברתי ללמוד בחוג לגיאוגרפיה, כשאני מתרכז בגיאוגרפיה ההיסטורית של ירושלים.

בחוג לגאוגרפיה גיליתי שיותר מכל אני אוהב להדריך את החבר'ה שהגיעו לתוכנית החד-שנתית של האוניברסיטה, ומשם הדרך לענף התיירות הייתה קצרה ומהירה.

עולם התיירות הביא אותי ללונדון בה חייתי כארבע שנים, ולאחר מכן לניו יורק, שם חייתי ועבדתי כשבע שנים. עם חזרתי ארצה היה זה אך טבעי שמצאתי את עצמי מתייצב ב-2005 במשרדי גורדון טורס, אז ברחוב בן יהודה, שם הטלתי עוגן.

אני בעסקי יבוא, לא יצוא

כשאני נשאל מה אני עושה בתיירות, אם אני מדריך או מוכר כרטיסי טיסה, אני עונה: "אני בעסקי יבוא ולא יצוא". את אהבתי העזה לארץ רתמתי כדי לשכנע כמה שיותר אנשים בעולם לבוא ולבקר בארצנו.

בעודי מתיישב לכתוב תוכנית עבור תייר, לא פעם אומר לי הסוכן בחו"ל: "אל תכניס לתוכנית הרבה מוזיאונים". אני מחייך ומשיב לו: "כל המדינה הפצפונת שלנו היא מוזיאון אחד גדול". נכון, יש לה אגפים רבים, אבל היכן שלא תפנה - תמצא אתר שראוי לביקור. הבעיה היא לא באיזה אתר לבקר, אלא אילו אתרים לא להכניס לתוכנית.

זאת גם הגישה שמלווה אותי בעבודה בגורדון. לא רק להביא תיירים לארץ, אלא לבנות עבורם תוכנית שתאפשר להם להכיר אותה, לחוות אותה ולחזור הביתה עם זיכרונות שיישארו איתם.

לתייר שמגיע לישראל חייבים לספק חוויה

עוד לפני הצטרפותי, כבר בשנות ה-90, רשת סוכנים ענפה שיצרה חברת גורדון בארצות הברית הובילה להשקת פעילות של טיולים בשיתוף פעולה עם מלונות מובילים בישראל. היוזמה סיפקה מענה ייחודי לסוכני התיירות הנכנסת בארץ, ואפשרה להם להציע לתיירים חבילות מתוכננות מראש.

וכשהגעתי לגורדון, בימים שאחרי האינתיפאדה השנייה, היה זה  מאתגר. ידענו שכדי לעמוד בקו הראשון ולהתבלט מעל שאר ה"יבואנים", אנחנו חייבים להתמקד בשני דברים: מחיר ושירות.

כולנו יודעים שישראל נמצאת בתחרות קשה עם שווייץ על יוקר המחיה, אבל תייר המגיע ארצה מארה"ב לא תמיד מחפש להשקיע את כספו רק בחוף ים ושמש. את זה הוא יכול למצוא הרבה יותר קרוב ובזול באיים הקריביים או בקנקון. בישראל הוא מחפש את החוויה.

בין אם הוא יהודי או נוצרי, בין אם הוא מגיע עם הכנסייה הצנועה שלו או באמצעות חברת יוקרה בינלאומית, תפקידנו להעניק לו חוויה ייחודית לישראל שתיחרט בזיכרונו ותשאיר לו טעם של עוד.

זאת המשמעות של שירות בעיניי, והיא מלווה את העבודה שלנו בגורדון לאורך השנים. לא משנה מה גודל הקבוצה או מי עומד מאחוריה, כל אורח צריך להרגיש שיש מי שחושב עליו ודואג לו.

שירות אישי - מצידנית מים קרים ועד לטלפון זמין 

אני זוכר את אחת הקבוצות הראשונות שהגיעו ארצה מארגון אמריקאי ענק. בשנים אלה נהגתי להגיע לנתב"ג ולקדם את פני האורחים. מאחר שאיש לא שמע אז על בקבוקי מים מינרליים, הייתי ממלא קולר קלקר במים קרים עם כמה קוביות קרח ומוזג לאורחינו שהגיעו מגל קור ניו יורקי ונחתו בארצנו ישירות לתוך החמסין של עונת המעבר.

אחת האורחות אף הנציחה את המעמד בציור השמור איתי עד היום.

מאז השתנו הרבה דברים בעולם התיירות. כסוכן תיירות נכנסת בגורדון, אני משתדל להיות זמין ככל הניתן עבור התיירים והסוכנים מולם אני עובד. נכון שהיום עומדות לרשותנו מערכות טכנולוגיות שלא יכולנו אפילו לדמיין באותם ימים, אבל הרעיון נשאר אותו רעיון: להבין מה האורח צריך ולדאוג שיהיה לו את זה, לפעמים עוד לפני שביקש.

קשרים אישיים ופתרונות חדשניים

מבחינות רבות ענף התיירות הנכנסת בארץ נמצא בתחרות מתמדת עם איוב: מי יחטוף מכות קשות יותר. סבבי מלחמות, פיגועים ומגפות הפכו את הענף הזה לרכבת הרים של צניחות חופשיות ופסגות. אתה רק מתאושש ממכה אחת וחושב שהארץ תשקוט קצת, והנה נוחתת מכה חדשה.

עם זאת, אחד הדברים אליהם שמנו לב בגורדון הוא שהכמרים וראשי הכנסיות שאיתם יצרנו קשר נשארו נאמנים לישראל בכל מצב. באמצעות קשרים אלה החלטנו לשכנע אותם להגיע ארצה, למרות שבאותה עת לא היינו בדיוק "מצרך החודש".

הקשרים האישיים שנבנו במשך השנים היו הבסיס לפעילות הזאת, אבל כדי לתת מענה טוב יותר לקבוצות היה צורך גם בפתרונות חדשים.

גורדון תיירות העלתה את האפשרות לטפל בקבוצות צליינים ישירות, תוך בניית אתר ייעודי לכל טיול, שמאפשר הרשמה אונליין. ראש הקבוצה מקבל עדכון שוטף מי מקהילתו נרשם, מי ביצע תשלום והאם יש בקשות מיוחדות. כך גם הוא וגם אנחנו יכולים לטפל בטיול בצורה המיטבית. האתר מאפשר גם לחברי הקבוצה להעלות תמונות ולשתף בחוויות תוך כדי הטיול. אין גבול לכושר היצירה והכתיבה של חברי הקבוצה. מרומם נפש.

בסופו של דבר, גם צידנית המים הקרים בנתב"ג וגם אתר ההרשמה מייצגים בעיניי את אותה תפיסת עבודה. הזמנים משתנים, הכלים משתכללים, אבל היחס האישי והיכולת למצוא פתרון שמתאים ללקוח נשארים הבסיס לשירות שאנחנו מעניקים בגורדון.

ממשיכים להביא את העולם לישראל

לאורך השנים זכינו להביא ארצה עשרות אלפי תיירים: משפחות, משלחות, כנסים, טיולי בר ובת מצווה, צליינים, ולצערנו גם קבוצות הזדהות שהגיעו בעקבות אירועי 7 באוקטובר.

כיום אנו ניצבים בפני אחד האתגרים הגדולים ביותר שידע ענף התיירות הנכנסת: אתחול מחדש של ענף שספג מכה קשה ביותר. ישראל עדיין נתפסת בעיני רבים כיעד שרצוי להימנע מביקור בו בעת הזאת, וההתאוששות תהיה תהליך ארוך ואיטי.

אבל לאורך השנים למדנו בגורדון שגם בתקופות הקשות ביותר יש חשיבות עצומה לקשרים שבנינו, לאמון של השותפים שלנו בעולם וליכולת למצוא דרכים חדשות להמשיך ולהביא אנשים לישראל.

חברת גורדון קיימת כבר 50 שנה, ועם אמונה ונחישות נמשיך להוביל גם ב-50 השנים הבאות.

ואני? אני עדיין בעסקי היבוא...